גזר דין בתיק ת"פ 040262/04

פתח דבר:

מר יוסף שלום  (להלן-" הנאשם") הואשם בעבירה לפי ס' 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן-" החוק") ועבירה לפי סעיף 62 (2) ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן- " הפקודה").

ביום 30.6.04, נהג הנאשם ברכב מס' רישוי 7531715 (להלן- " האוטובוס") כשהוא מסיע 68 תלמידים, ילדים בגיל 7-13 שנים. הנאשם נהג בכביש מס' 57 (להלן - " הכביש") בכיוון מערב למזרח כשפניו לצומת כפר יונה מזרח (להלן - " צומת התאונה").

בנסיעתו בתוך הצומת פגע האוטובוס, בו נהג הנאשם, בג'יפ צבאי מס' רישוי

צ-655307 (להלן - " הג'יפ") עם חזיתו בצידו השמאלי של הג'יפ, שנסע בכביש מכפר יונה, מדרום לצפון. נהג הג'יפ נכנס לצומת התאונה כשבכוונתו לפנות שמאלה לכביש 57 מזרח למערב. כתוצאה מהתאונה סטה האוטובוס שמאלה, עלה על אי התנועה, עבר למסלול הנגדי והתהפך על צידו. בתאונת הדרכים הקטלנית נהרגו נוסעי האוטובוס, הילדים: דקל רוזנפלד ז"ל ילידת 1997. לוטם רוזנפלד ז"ל ילידת 1994. אביב כץ ז"ל יליד 1992. בנוסף, נפצעו 55 ילדים, שנסעו באוטובוס, כמו גם שני נוסעי הג'יפ הצבאי ונהג האוטובוס.

התובע המלומד, עו"ד אופיר סטרשנוב, טען בסיכומיו, כי הנאשם לא ציית למופע הרמזור, שהורה אדום. האור האדום בכיוון נסיעתו של הנאשם דלק במשך 14 שניות עובר לרגע התאונה. הנאשם נכנס לצומת כאשר אין ביכולתו לעבור אותו ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. הנאשם נהג את האוטובוס במהירות מופרזת. ברגע התאונה נסע הנאשם במהירות של לפחות 70 קמ"ש כאשר המהירות החוקית המותרת בכביש היא 50 קמ"ש.  הנאשם האיץ את מהירות נסיעתו 56 מ' לפני צומת התאונה, ממהירות 64 קמ"ש למהירות של 70 קמ"ש, בעת שהרמזור בכיוון נסיעתו דלק אדום כבר כ - 14 שניות. 

מנגד, גרס הסניגור המלומד, עו"ד יגאל טמיר,  כי הנאשם נסע כחוק. הנאשם עבר את צומת התאונה בחסות האור הירוק ברמזור, ועל כך העידו מלבדו, גם הילדים שנסעו לתומם באוטובוס, וחרף נסיונו לסטות שמאלה ולמנוע את ההתנגשות עם הג'יפ הממוגן, ארעה התאונה, בגין רשלנותו הבלעדית של נהג הג'יפ, שנהג, כסומא בארובה מבלי לשים ליבו לאוטובוס שבצומת, ולא זו בלבד שנכנס לצומת בחסות האור באדום ברמזור, אלא נכנס אף לצומת לא פנוי. בנוסף טען הסניגור המלומד בסיכומיו, כי לא ניתן להסתמך על עדי התביעה, שעדויותיהם סותרות האחת את רעותה. בכל מקרה, התנהלותו של הנאשם לא עלתה לכדי דרגת מחשבה פלילית של מודעות ולא היה מקום להאשימו, מלכתחילה, בעבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

באלה הדברים באתי לדיון בסלעי המחלוקת בין ב"כ הצדדים המלומדים, סלעי מחלוקת להם השלכה על ההכרעה בתיק זה. ראשית לכל, סלע המחלוקת העיקרי הניצב כיסוד ועיקר בהכרעת הדין. שאלת האור ברמזור בצומת התאונה בזמן התאונה.

הרמזור בצומת התאונה:

שאלת השאלות בתיק זה הינה, כאמור, האם הנאשם נהג את האוטובוס בכניסתו לצומת כאשר הרמזור בצומת התאונה הורה אדום, או שמא מופע הרמזור היה ירוק.

תחילה, ל עדויות עדי הראיה.

עד התביעה, שחר, הינו איש שירות הביטחון הכללי. עדות העד נשמעה באולם בית המשפט מאחורי פרגוד, כשפניו מחופשים משהו.

העד סיפר על הנסיעה בג'יפ ביום התאונה. הג'יפ הגיע מכיוון כפר יונה (דרום לצפון) על מנת לפנות שמאלה בצומת התאונה לכיוון בית ליד. נהג הג'יפ, ירין, הסיע את הג'יפ ופנה ממרכז הכביש, בשל שני ילדים בגיל 15 שביקשו לעצור טרמפים, והפריעו לג'יפ את מהלך נסיעתו בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתם. הג'יפ נכנס לצומת התאונה, כאשר המופע ברמזור הינו ירוק, בכיוון נסיעתם, ובלשונו: "אחרי הסיטואציה עם הילדים אני מרים את העיניים הרמזור הרחוק מולי הוא ירוק מלא" (עמ' 6 ש' 27). בהמשך: "הבחנתי ברמזור במרחק של בערך כחמישים מטרים, הרמזור היה ירוק"  (עמ' 8 ש' 16).

בהיותם במרכז הצומת פגע בהם האוטובוס בצידו השמאלי של הג'יפ.

לבקשת הסניגור בחקירה הנגדית העריך העד, כי נהג הג'יפ נהג במהירות 40,50 קמ"ש עובר לתאונה. העד לא ידע להסביר מדוע נהג הג'יפ, ירין, לא האט את מהירות הנסיעה טרם כניסתו לצומת (עמ' 14 ש' 10-11).

נהג הג'יפ, ירין, (בדומה לחברו, שחר, העיד מאחורי פרגוד), ציין בעדותו בבית משפט, כי הביט ברמזור בערך 30, 40 מ' לפניו וראה, כי האור ברמזור הינו ירוק. על פי תיאורו: "... ראיתי שיש אור ירוק וראיתי שעברו כמה מכוניות לפניי, שתיים, שלוש, המשכתי קדימה, היה אור ירוק מלא, ונכנסתי לצומת והסתכלתי שמאלה לכיון תנועת ההגה אני זוכר שראיתי תמונה עומדת של אוטובוס צהוב, וזהו. מאז אני לא זוכר כלום" (עמ' 19 ש' 2-4).

הנה נא, שני נוסעי הג'יפ הצבאי העידו עדות דומה, עדות חד-משמעית וברורה, מופע הרמזור בכיוון נסיעתם היה ירוק.

הסניגור המלומד, הדגיש בסיכומיו כי עד התביעה שחר העיד, כי האוטובוס נסע בנתיב השמאלי, כאשר אין  חולק,  כי האוטובוס הגיע מהנתיב הימני (עמ' 5 לסיכומי ההגנה). הסניגור ציין בסיכומיו סתירה  שקיימת בין הודעתו במשטרה של העד לבין עדותו בבית המשפט, בכל הנוגע למרחק בו הבחין באוטובוס לראשונה. עיון בפרוטוקול בית המשפט מלמד, כי יש בסתירה עליה מדבר הסניגור (הבדלים בהערכת מרחק של 3-4 מטרים, עמ' 14 שורות 21-23) יותר לחזק עדות העד מאשר לכרסם בה. העד ציין בבית המשפט, כי אינו יכול לאמוד את מהירות נהיגתו של ירין את הג'יפ, מהירות 40 קמ"ש או נהג במהירות 50 קמ"ש. (עמ' 14 שורה 9). העד ציין, כי הבחין באוטובוס ממש בסמוך לרגע בו פגע האוטובוס בג'יפ. קודם לכן לא הבחין באוטובוס. לדבריו, האוטובוס נסע מהר "... והוא נכנס בי". (עמ' 14 שורה 25). לאמור, הסניגור מבקש ל"קלל" ויוצא "מברך" עדות עד תביעה זה.

הסניגור טוען כנגד עד התביעה, נהג הג'יפ, ירין, כי האט את מהירות נסיעתו, אולם לא ידע להסביר מדוע האט מהירות נסיעתו אם אכן ראה אור ירוק דולק ברמזור. (עמ' 7 לסיכומי ההגנה). עיון בפרוטוקול בית המשפט מלמד, שירין סיפר בעדותו, כי נהג את הג'יפ במהירות 40-50 קמ"ש, אבל לפני הכניסה לצומת האט וזאת הוא יודע מפני: "זה משהו טרוויאלי שאני יודע שעשיתי, שאתה מגיע  לצומת עם רכב ממוגן אז אתה מאט". (עמ' 28 שורה 22). ירין נותר עיקש גם משהסניגור בחקירתו הנגדית ביקש לערער הסברו זה.  לאמור, טענת הסניגור אינה במקומה. העד ירין הסביר היטב מדוע האט את מהירות נסיעת הג'יפ בצומת, כמצוטט לעיל. הסניגור הדגיש בסיכומיו, כי ירין לא הסתכל על הנעשה בצומת כאשר נכנס לצומת. (עמ' 7  לסיכומי ההגנה). מפרוטוקול  בית משפט עולה, כי העד ירין ציין בבית המשפט בנקודה זו כי אינו זוכר את האוטובוס קודם לפגיעה בו, כמו שאינו זוכר את בלימת החרום שבלם. (עמ' 30-31 לפרוטוקול). 

הסניגור המלומד, עו"ד יגאל טמיר, סבור, כי מדובר בשני עדים בעלי עניין. גדולה מזו, לגישת ההגנה, נהג הג'יפ הוא הוא האשם הבלעדי בתאונה הקטלנית. נהג הג'יפ, אליבא דהגנה, קרא את התרחשות העניינים, ומשכך, מצא להעיד כפי שהעיד על מנת להעביר האחריות לתאונה משכמו לשכם נהג האוטובוס, שנהג את רכבו כשורה.

עמדה זו של הנאשם ופרקליטו היתה מונחת לפני כ"הנחת עבודה" מתחילת המשפט ועד סיומו. הילכך, הבטתי בכל אחד משני העדים ובחנתי עדותו בשימת לב מיוחדת. נחה דעתי, שכל אחד משני נוסעי הג'יפ העידו עדות נאמנה בבית המשפט.